מכות הערוב והכינים מופיעות יחד תוך הדגשת הציווי הישיר של ה' והאופן שבו התרחשו. המילה אָמַר מלמדת על ציווי ישיר של ה', ללא שליח [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים כי הכוונה היא שה' התרה במצרים מראש על בוא המכה [מאירי]. ציווי זה העיר ועורר את החיות, וכך וַיָּבֹא עָרֹב מעצמו למצרים [רד"ק, אבן עזרא], בדומה לאופן שבו ה' דיבר אל הדג בספר יונה [מאירי]. הופעתן המיידית של החיות מרגע הציווי נועדה להוכיח כי לא מדובר בנדידה טבעית של חיות בר, אלא בנס גלוי [אלשיך].
אף על פי שמכת הכינים קדמה כרונולוגית למכת הערוב, הפסוק מקדים ומזכיר את הערוב משום שמכה זו הייתה קשה יותר [אבן עזרא]. מנגד, יש המסבירים כי סמיכות המילים עָרֹב כִּנִּים מלמדת שמכת הכינים מעולם לא סרה ממצרים. שתי המכות פעלו במקביל, וכאשר הגיע הערוב, הכינים עדיין היו בְּכָל גְּבוּלָם [מלבי"ם, אלשיך]. שילוב זה מעצים את הפלא, שכן דרכן של חיות בר לברוח מפני כינים שעקיצתן מכאיבה, אך חיות הערוב לא נמנעו מלהיכנס למצרים על אף נוכחות הכינים בכל הארץ [אלשיך].