שחרורו הדרמטי של יוסף מבית הסוהר מתרחש לפתע בהוראה מגבוה, ומשלב בין סמכות שלטונית להשגחה עליונה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהתארים מֶלֶךְ וכן מֹשֵׁל עַמִּים מתייחסים שניהם לפרעה מלך מצרים. בעקבות חלומו, פרעה שָׁלַח את שליחיו, או גזר באמר פיו, לשחרר את יוסף [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד], והפסוק משתמש בכפל לשון פיוטי כדי להדגיש את המאורע [מאירי, מצודת דוד].
לעומת גישה זו, יש המפצלים את התארים לשתי רשויות שונות: התואר מֶלֶךְ מכוון כלפי ה', מלך מלכי המלכים, שדן את יוסף לזכות בבית דין של מעלה בראש השנה. רק בעקבות הזיכוי האלוהי, פעל המֹשֵׁל עַמִּים הארצי, הוא פרעה, לשחררו. אילולא ההתערבות האלוהית, פרעה היה עלול לחקור את ההאשמות החמורות נגד יוסף ולהעמידו בסכנת חיים [אלשיך].
פעולות השחרור, וַיַּתִּירֵהוּ וכן וַיְפַתְּחֵהוּ, מתארות את התרת קשרי המאסר ופתיחת הכבלים [מצודת ציון, שטיינזלץ, מאירי]. עם זאת, יש המבחינים בין הפעולות ויוצרים הדרגה: וַיַּתִּירֵהוּ מתייחס להתרה מכבלי הגוף הרגילים, ואילו וַיְפַתְּחֵהוּ מתייחס לשחרור מכבלי הברזל הכבדים. שחרור מברזל זה, שסימל ענישה על חטא שדינו מוות, לא היה יכול להיעשות על ידי פקיד פשוט, אלא דרש את סמכותו המוחלטת של מֹשֵׁל עַמִּים בעל כוח רב, שביכולתו להעניק חנינה ולבטל כליל את אשמתו של האסיר [מלבי"ם].