מכת הברד הביאה עמה חורבן חקלאי חסר תקדים על מצרים, כאשר היא פגעה לא רק ביבול אלא בעצים עצמם. הפרשנים מסכימים כי המילה וַיַּךְ מתייחסת לברד הכבד שהכה בצמחייה.
הפסוק מציין במפורש את הפגיעה בגַּפְנָם וּתְאֵנָתָם. ייחודם של עצים אלו נובע מכך שהם היו רוב האילנות במצרים [רד"ק]. גישה נוספת מסבירה שאלו הם פירות העץ החשובים והנכבדים ביותר, המספקים הזנה בסיסית וקיומית, עד כדי כך שאדם יכול לחיות מהם בלבד גם ללא לחם [אבן עזרא].
הנזק הקשה ביותר שחולל הברד היה ההרס המוחלט של העצים באזורם, כפי שמתבטא במילים וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם [ביאור שטיינזלץ]. תיאור השבירה מעורר שאלה בדרך הטבע, שכן ברד יורד לרוב רק מכופף עץ רטוב ורענן או שובר את ענפיו הדקים, אך אינו מרסק עץ עבה לחלוטין. הפתרון לכך נעוץ בשילוב הפלאי של המכה: האש העזה שליוותה את הברד להטה ושרפה תחילה את העצים הלחים עד שהתקשו, וכך כאשר הכה בהם הברד לאחר מכן, הוא הצליח לשבר ולרסק אותם כליל [אלשיך].