ישיבתו הממושכת של יוסף בבית הסוהר לא הייתה מקרית, אלא חלק ממהלך אלוהי מדויק של תזמון וזיכוך. הפרשנים נחלקים בהבנת המילים עַד־עֵ֥ת בֹּא־דְבָר֑וֹ, כאשר השאלה המרכזית היא למי שייך אותו דבר שהיה צריך לבוא.
גישה אחת סבורה כי מדובר בדברו של ה', כלומר המועד שנקבע מראש לקיום גזרתו להוריד את ישראל למצרים [רש"י], או התעוררות ההבטחה האלוהית לשמור על בני יעקב [מלבי"ם]. זמן זה נקבע גם כעת המשפט של יוסף בבית דין של מעלה, כאשר ישיבתו בכלא התארכה בשנתיים נוספות כעונש על כך שבטח בשר המשקים במקום לבטוח בה' [אלשיך, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה שנייה מפרשת כי המילה דְבָר֑וֹ מתייחסת לדבריו של יוסף עצמו. כלומר, יוסף המתין בכלא עד הרגע שבו התגשם פתרון החלום שפתר לשר המשקים, מה שהוביל להזכרת שמו ולהבאתו לפני פרעה [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד].
המשך הפסוק, אִמְרַ֖ת ה' צְרָפָֽתְהוּ, מתאר תהליך של צירוף, מונח שמשמעותו זיכוך, בחינה וניקוי, כפי שמזקקים כסף באש כדי להסיר ממנו פסולת. גם כאן עולות שתי דרכי פרשנות המשלימות זו את זו. הגישה הראשונה מתמקדת בזיכוך האישי שעבר יוסף. גזרת הייסורים בכלא, שהיא "אמרת ה'", נועדה לשמש ככור היתוך הבוחן את צדקתו. הייסורים זיככו אותו על מעשיו הקודמים, וצירפו אותו לאחר שעמד בהצלחה בניסיון הקשה עם אשת פוטיפר וכבש את יצרו [רש"י, אלשיך, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
מנגד, הגישה השנייה מתמקדת בטיב פתרון החלומות של יוסף. לפי פירוש זה, אִמְרַ֖ת ה' היא ההשגחה והחוכמה ששם ה' בפיו. כאשר יוסף עמד לפני פרעה, הפתרון שהציג יצא זך, אמיתי ומדויק, ללא כל טעות או פגם, ממש כמו כסף צרוף ונקי מסיגים [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי].