לקראת גאולת ישראל ממצרים, ה' שולח את שליחיו, כאשר לכל אחד מהם מעמד ותפקיד ייחודי. משה מוצג כדמות המרכזית והעיקרית בשליחות [אבן עזרא]. התואר עבדו מבטא את מעלתו של משה, שזכה להיקרא "עבד ה'" בזכות עבודתו האישית וצדקתו [רד"ק, מלבי"ם]. למעשה, משה לבדו היה מספיק כדי לחולל את הנסים ולהושיע את ישראל, והאותות במצרים לא נעשו על ידי כישוף כפי שחשבו המצרים בתחילה, אלא בזכות צדקתו של משה [אלשיך].
הצטרפותו של אהרן לשליחות נועדה בראש ובראשונה כדי לשמש למשה לפה ולמליץ [אבן עזרא, מאירי]. עם זאת, באשר לביטוי אשר בחר בו, קיימת מחלוקת מעניינת לגבי זהות הבוחר. יש המפרשים כי משה הוא שבחר באהרן: מתוך ענוותנותו הרבה, משה העדיף שאהרן יישלח במקומו וביקש זאת מה', ולכן אהרן צורף אליו [אלשיך]. מנגד, הגישה המרכזית היא שה' הוא שבחר באהרן, וייעד אותו לתפקיד הכהן הגדול [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מתוך גישה זו, נוצרת הבחנה עמוקה בין אופי הגדולה של שני המנהיגים: מעלתו של משה נובעת מעבודתו האקטיבית, ולכן הוא נקרא עבדו, ואילו מעלתו של אהרן נובעת מהיותו נבחר. בעוד שמעלת העבודה של משה היא אישית וגבוהה יותר, הבחירה באהרן היא נצחית ומועברת גם לזרעו שנבחרו לכהונה לעולם, יתרון שלא ניתן לצאצאיו של משה [מלבי"ם].