היציאה ממצרים מתאפיינת בניגוד עז ובשיא רגשי. בעוד המצרים היו שקועים באבל כבד על מכת הבכורות, בני ישראל יצאו משם בשמחה גדולה [רד"ק, אבן עזרא]. גאולה זו התרחשה בזכות אבות האומה, ובפרט בזכות אברהם [רד"ק, אלשיך].
הפרשנים מסבירים כי וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן מתייחס ליציאתם של בני ישראל ממצרים ביד רמה, בגאווה וברכוש רב [מלבי"ם, אלשיך]. המילה בְּחִירָיו מכוונת לנבחריו של ה' [שטיינזלץ]. יש המפרשים כי בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו מצביע על הצדיקים שבעם, הם בחירי ה', שאמרו שירות ותשבחות בעת היציאה [מלבי"ם]. זווית נוספת מדגישה את ייחודיותה של שירה זו: ה' הוציא עמם גם מלאכים, אך לא הניח להם לשיר, אלא שמר את הזכות לשורר את שירת ההודיה אך ורק לעם ישראל, בחיריו [אלשיך].