מכת הצפרדעים במצרים התאפיינה בהתפשטות בלתי נשלטת, עד שהיצורים חדרו אף למקומות המוגנים והפרטיים ביותר של השלטון המצרי.
הפועל שָׁרַץ מבטא תהליך של הולדה וריבוי עצום [מצודת ציון], והוא משמש כאן כפועל יוצא [אבן עזרא]. המילה צְפַרְדְּעִים מתארת שרץ מים [מצודת ציון]. מבחינה דקדוקית, אף שהמילה ארץ היא לרוב נקבה, הפועל מופיע בלשון זכר, שכן לעיתים הארץ מתוארת במקרא בלשון זכר [רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. דעה נוספת מציעה כי הפועל מתייחס לה' שהוא זה שהשריץ את הצפרדעים [מאירי].
הכתוב מציין כי אַרְצָם שרצה, למרות שבספר שמות מתואר שהיאור הוא זה ששרץ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים ליישוב פער זה היא שהכוונה היא למימי הארץ; בכל מקום במצרים שבו היו נהרות, אגמים או מים עומדים, שרצו משם הצפרדעים. לעומת גישה זו, יש המפרשים כי הארץ עצמה שרצה ממש. לפי תפיסה זו, הצפרדעים לא הגיעו רק מהיאור אל היבשה, אלא עלו מן התהום ובקעו את רצפות הבתים [אלשיך].
הוכחה לחדירת המכה לכל מקום היא שהצפרדעים באו בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם. הן התפשטו לכל פינה ועלו עד לחדרי המשכב המלכותיים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד, מאירי]. עובדה זו ממחישה את הפלא שבדבר, שכן גם אם המלכים נעלו היטב את דלתות חדריהם המרוחקים מהנהר כדי למנוע את כניסת הצפרדעים מהחוץ, הן עדיין הצליחו לחדור פנימה מתוך הארץ עצמה [אלשיך].