יצא לכם פעם לחשוב מה קורה למעט מים שמטפטפים על אדמה יבשה ביום חם? בדרך כלל הם מתייבשים ונעלמים מיד. אבל כשבני ישראל היו במדבר, ה׳ עשה להם נס מדהים שהתנהג הפוך לגמרי מחוקי הטבע. בהתחלה, ה׳ פָּתַח צוּר, כלומר הוא בקע סלע גדול. מתוך הסלע וַיָּזוּבוּ מָיִם, המים התחילו לצאת לאט, רק טיפה אחר טיפה. במקום שהטיפות המעטות האלה יתייבשו בחום של המדבר, קרה פלא גדול: הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר. המילה בַּצִּיּוֹת מתארת מקומות יבשים מאוד וחרבים. במקום להיעלם, המים הלכו והתגברו עוד ועוד, עד שהם הפכו לנהר חזק ושוטף שזורם ממש בלב המדבר היבש!
תהלים, פרק ק״ה, פסוק מ״א
פָּ֣תַח צ֭וּר וַיָּז֣וּבוּ מָ֑יִם הָ֝לְכ֗וּ בַּצִּיּ֥וֹת נָהָֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.