אנשים רעים וחמסנים אינם מסתפקים במעשים גלויים, אלא עסוקים בתכנון מתמיד ונסתר של מזימות. הם חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב, כלומר הוגים מחשבות זדון בתוכם, שלבסוף גם יוצאות מן הכוח אל הפועל ונאמרות בפיהם [רד"ק]. הוגי הדעות הרעות לא נחים לרגע; גם כאשר אינם נמצאים בעימות ישיר, הם מתנכלים וחושבים כיצד להזיק. בהקשר ההיסטורי של דוד המלך, מדובר באויביו שחשבו בליבם כיצד להלשין עליו למלך שאול ולהסגירו לידיו [מאירי]. מנגד, יש המפרשים זאת בראייה לאומית-היסטורית על תקופת גלות יוון, כאשר המחשבות הרעות בלב מתארות את מטרתם האידיאולוגית של היוונים להעביר את עם ישראל על דתו [אלשיך].
כתוצאה מאותן מחשבות, כׇּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת. הפרשנים נחלקו בשלוש דרכים עיקריות לגבי משמעות המילה יָגוּרוּ:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת אסיפה וקיבוץ. כלומר, אותם רשעים אוספים ומקבצים מלחמות נגד המשורר, או מלקטים דברי השמצה ושנאה כדי להעבירם הלאה לשלטון [מאירי].
גישה שנייה מסבירה את המילה מלשון מגורים. לפי פירוש זה, הרשעים ממש גרים בתוך המלחמות, כך שבמושבותיהם תמיד ישנן קטטות [רש"י], או שהם נמצאים במצב תמידי של מלחמה ואינם מסוגלים לעמוד אפילו שעה אחת ללא מחשבות על ריב ומדון [מאירי, ביאור שטיינזלץ].
גישה שלישית מפרשת את המילה מלשון התגרות, כלומר הם מעוררים ויוזמים מלחמות באופן פעיל [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
על פי הפירוש הלאומי הנוגע לגלות יוון, המלחמות היומיומיות הללו באו לידי ביטוי בגזרות התכופות והבלתי פוסקות שהטילו היוונים על קיום מצוות כמו שבת, ראש חודש וברית מילה, הפגיעה בהיכל, וכן הדרישה מעם ישראל לכתוב ולהכריז פומבית כי אין להם חלק בה׳ [אלשיך].