כוחם ההרסני של דיבור שלילי ומעשים רעים נושא בחובו את מפלתו של האדם עצמו. מסלול חייהם של אנשי המרמה והאלימות אינו יציב, והרשע שהם זורעים בעולם הופך לבסוף לכוח הפעיל שרודף ומפיל אותם אל התהום.
התואר אִ֥ישׁ לָשׁוֹן מתייחס לאדם המשתמש בדיבורו לרעה. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בבעל לשון הרע, רכילאי או אדם המסית בדבריו [מאירי, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. חלק מהמפרשים מזהים דמות זו עם אישים ספציפיים: יש הסבורים כי זהו דואג האדומי, שהיה ידוע כבעל לשון הרע [רד"ק], ויש הרואים בכך רמז לעשיו, שהיה "צד" ומרמה את אביו בפיו [רש"י, אלשיך]. דעה נוספת קושרת זאת לתקופת חבלי משיח, ומזהה את איש הלשון עם גוג, שינסה לפתות את ישראל בלשונו לעזוב את דתם [אלשיך].
על אדם זה נאמר כי הוא בַּל־יִכּ֢וֹן בָּ֫אָ֥רֶץ. כלומר, הוא לא יזכה ליציבות, לא יצליח להחזיק מעמד ולא יהיה נישא ומכובד, אלא יגיע לידי שפלות [רד"ק, מאירי, מצודת דוד]. מעשיו יובילו לכך שלא יוכל לשבת בבטחה ביישוב ואנשי מקומו ידחו אותו [אבן עזרא], עד שלא יוכל להתקיים בארץ וייאלץ לברוח ולהסתתר [מלבי"ם].
חלקו השני של הפסוק, אִישׁ־חָמָ֥ס רָ֑ע יְ֝צוּדֶ֗נּוּ לְמַדְחֵפֹֽת, מתאר את עונשו של איש החמס בדרך של מידה כנגד מידה. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהרע שהאדם עצמו עושה הוא זה שצד ורודף אותו. הרשע מתואר כמעין ישות מופשטת ועצמאית, אשר הופכת לצייד שרודף את החוטא לכל מקום שאליו יברח [מלבי"ם].
פעולת הציד מובילה את החוטא לְמַדְחֵפֹֽת. משמעות המילה היא דחיפה והדיפה אל עבר התהום והמהמורות [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. עונש זה מתבטא בכך שהאדם נדחף ומידרדר מרעה אחת לרעה אחרת ברצף בלתי פוסק [רד"ק, מאירי, מצודת דוד]. לצד זאת, יש מי שדורש את לשון הרבים במילה "מדחפות" כשתי מפלות נפרדות שיחווה איש החמס: תחילה מכה ותבוסה מידי עם ישראל, ולאחר מכן נפילה אל תוך אש הגיהינום [אלשיך].