מילים שנועדו להרע עלולות להפוך למלכודת עבור אלו שהגו אותן, והרשעה עצמה היא זו שמביאה לבסוף למפלתו של הרשע.
הביטוי רֹאשׁ מְסִבַּי מתייחס למנהיג של אלו המקיפים והצרים על המשורר כדי ללכוד אותו [ביאור שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מזהים כאן דמות היסטורית ספציפית העומדת בראש הרודפים, והיא דואג האדומי שרדף אחר דוד [רד"ק, מצודת דוד, מאירי], או המלך שאול ואנשיו [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים זאת בראייה לאומית והיסטורית רחבה יותר, כרמז לחבורות ולגדודי עשיו המבקשים להקיף ולכלות את עם ישראל [רש"י].
החלק השני של הפסוק, עֲמַל שְׂפָתֵימוֹ יְכַסֵּימוֹ, עוסק בעונשם של אותם רודפים. המילה עֲמַל מתפרשת בהקשר זה כשקר, עוול, מעילה ולשון הרע [רד"ק, מאירי, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. כוונת הפסוק היא שהשקרים והמזימות שהרשעים מוציאים משפתיהם יחזרו אליהם, יכסו אותם כבגד ויפילו אותם. כלומר, הרעה שהם תכננו לעשות תרד על ראשם שלהם [רד"ק, מצודת דוד, מאירי, מלבי"ם]. אף שהפסוק פותח בלשון יחיד ("ראש") ומסיים בלשון רבים ("שפתימו", כאשר המילה נכתבת "יכסומו" ונקראת "יכסיימו" [מנחת שי]), הכוונה היא למנהיג הרשע יחד עם כל חבורת שותפיו לפשע [רד"ק, מצודת דוד, מאירי].
גישה שונה לחלוטין וייחודית מציגה את הפסוק באור חיובי ורוחני: רֹאשׁ מְסִבַּי אינם אויבים, אלא התורה שמקיפה ומגינה על האדם. לפי פירוש זה, עֲמַל שְׂפָתֵימוֹ הוא העמל והיגיעה של לומדי התורה המשתמשים בשפתיהם, ועמל מבורך זה הוא שיוצר עבורם מגן וכיסוי מפני כל רע [אלשיך].