תהלים, פרק קמ״ג, פסוק א׳

דוד המלך נושא תחינה לישועה מאויביו, המקבילה לזעקתו של עם ישראל מתוך הגלות. פנייתו לה' בנויה בהדרגה: תחילה הוא מבקש מרחוק שְׁמַע תְּפִלָּתִי על הצרכים הכלליים, ולאחר מכן, כשהוא מתקרב לבוראו, הוא מבקש מקרוב הַאֲזִינָה אֶל תַּחֲנוּנַי, שהן בקשותיו הפרטיות. דוד חותם בבקשה כפולה, בֶּאֱמֻנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ, כשהוא נשען על נאמנותו של ה' להבטחותיו או על זכות אמונת העם, ומייחל למענה שינבע ממשפט צדק מול אויביו, או לחלופין מתוך חסד ורחמים גם ללא זכויות אישיות.