דוד המלך נושא תחינה לישועה מאויביו, המקבילה לזעקתו של עם ישראל מתוך הגלות. פנייתו לה' בנויה בהדרגה: תחילה הוא מבקש מרחוק שְׁמַע תְּפִלָּתִי על הצרכים הכלליים, ולאחר מכן, כשהוא מתקרב לבוראו, הוא מבקש מקרוב הַאֲזִינָה אֶל תַּחֲנוּנַי, שהן בקשותיו הפרטיות. דוד חותם בבקשה כפולה, בֶּאֱמֻנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ, כשהוא נשען על נאמנותו של ה' להבטחותיו או על זכות אמונת העם, ומייחל למענה שינבע ממשפט צדק מול אויביו, או לחלופין מתוך חסד ורחמים גם ללא זכויות אישיות.
תהלים, פרק קמ״ג, פסוק א׳
מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהֹוָ֤ה ׀ שְׁמַ֬ע תְּפִלָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה אֶל־תַּחֲנוּנַ֑י בֶּאֱמֻנָתְךָ֥ עֲ֝נֵ֗נִי בְּצִדְקָתֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.