המשורר מתחנן לפני ה' וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ, כלומר שלא ייכנס עמו לדין וישפוט אותו בדיוק על פי מעשיו, במיוחד כעת כשהוא סובל מאויביו. אף שהוא מודה בחטאיו, הוא מבקש עזרה לא בזכות היותו אדם מושלם, אלא מעצם היותו עבד הדורש את קרבת אדונו. בקשתו להישפט במידת החסד נובעת מההכרה כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי, שכן איש לא יימצא זכאי אם ה' ידקדק במעשיו. מכיוון שגדולת ה' היא אינסופית גם חובת העבודה כלפיו היא אינסופית, ויצור חי ומוגבל לעולם לא יוכל למלא אותה בשלמות. יתרה מכך, המושג חָי אינו מצטמצם רק לבני אדם, אלא כולל אפילו את מלאכי השרת שאינם נחשבים צדיקים שלמים לפני ה'.
תהלים, פרק קמ״ג, פסוק ב׳
וְאַל־תָּב֣וֹא בְ֭מִשְׁפָּט אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־יִצְדַּ֖ק לְפָנֶ֣יךָ כׇל־חָֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.