לאחר הבקשה להצלה פיזית מאויבים, פונה האדם לבקש על תשועת נפשו והצלחתו הרוחנית. הוא מבקש מה' הדרכה וסיוע בלימוד החכמה, כדי שיוכל לדעת בבירור מהו רצון ה' וכיצד לקיימו [רד"ק].
הבקשה לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ מתפרשת כבקשה להרגיל ולחנך את האדם לדרך הטובה [אבן עזרא, מאירי], או כתפילה שה' ייתן בליבו את הרצון לעשות את הטוב [מצודת דוד]. לעיתים האדם שוגה מבלי להיות מודע לכך [ביאור שטיינזלץ], או ניצב בפני דרכים שונות בעבודת ה' ומסתפק מהו הרצון האלוהי המדויק [אלשיך]. יתרה מכך, כאשר האויבים מנסים להחטיאו או למנוע ממנו ללמוד תורה, הוא מבקש שה' יציל אותו מידם כדי שיוכל לשוב ללימוד ולהשגת דרכי ה' [מאירי, מלבי"ם].
ההכרזה כִּי אַתָּה אֱלוֹהָי מבטאת את ההכרה בכך שרק לה' הכוח והיכולת להטות את לב האדם [רד"ק, מצודת דוד]. לצד זאת, יש המפרשים כי קריאה זו מעידה על כך שהאדם כבר הגיע למדרגה רוחנית גבוהה שבה הוא ראוי לקרוא לה' "אלוהיי"; ולכן, בקשתו להדרכה אינה סותרת את הבחירה החופשית, אלא היא בקשה להמשיך בדרך הטובה שבה כבר התחיל לצעוד [אלשיך].
המושג רוּחֲךָ טוֹבָה זוכה למספר פירושים. גישה אחת מסבירה כי משמעות המילה "רוח" בהקשר זה היא רצון [מצודת ציון, מצודת דוד]. כלומר, רצונו של ה' הוא טוב ורחב, ונועד להשלים את נפש האדם המשתוקקת אליו [מאירי]. גישות אחרות מפרשות זאת כרוח הקודש [מלבי"ם], ככוח עליון ורוחני [רד"ק, אבן עזרא], כרוח מיטיבה ומתקנת [ביאור שטיינזלץ], או כרוח הטהורה שה' נתן באדם, אשר הפכה לטובה בזכות מעשיו הישרים [אלשיך].
המילים תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר מתארות את היעד והדרך. מבחינה לשונית, הפועל "תנחני" (תנהיג אותי) מנוסח בלשון נקבה ומתייחס לרוח הטובה שהיא זו שתנחה את האדם [מלבי"ם], ויש המפרשים שהכוונה היא שה' עצמו ינחה את האדם באמצעות רוחו הטובה [אבן עזרא]. רוב הפרשנים מסכימים כי "ארץ מישור" היא משל לדרך ישרה, בטוחה ויציבה, שבה האדם הולך לבטח ואינו נכשל בעבירות, ממש כפי שהולך בדרך מישור אינו מועד. ציור פיוטי נוסף מדמה את האדם למי שנמצא בלב ים, המבקש שרוח טובה תנשב ותוביל אותו בבטחה אל היבשה [אבן עזרא]. המישור מתואר גם כמרחב רוחני של "ארץ החיים" [אלשיך], או כמקום מופשט שבו שוכנים היושר והצדק [מלבי"ם].