תהלים, פרק קמ״ג, פסוק ג׳

קרה לכם פעם שהרגשתם כל כך עייפים או עצובים, עד שפשוט רציתם להתחבא בפינה שקטה ולא לצאת? דוד המלך מתאר כאן תחושה דומה של אדם שמישהו רודף אחריו ומציק לו כל כך, עד שהוא מרגיש קושי עצום גם בגוף וגם בלב. כשהוא אומר שהאויב דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי, הוא מתכוון שהרודף שבר את הכוח שלו וגרם לו להרגיש חלש ומושפל, ממש כאילו נפל עד לאדמה. מרוב פחד הוא נאלץ להסתתר, והוא מרגיש שהאויב הוֹשִׁבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים. החושך הזה הוא לא רק לשבת במקום אפל כמו מערה, אלא זו גם הרגשה של חושך בתוך הלב, כשנראה שאין שום דרך לצאת מהצרה. האויב מפריע לו כל כך, עד שקשה לו אפילו להתפלל, לחשוב על ה׳ או להסתכל על הדברים היפים שבעולם. הייאוש שלו כל כך עמוק, עד שהוא מרגיש כְּמֵתֵי עוֹלָם, כלומר, הוא מרגיש חסר אונים וחלש, כמו אדם שכבר מזמן לא נמצא איתנו ואין לו שום דרך לקום בכוחות עצמו.