קריאת התגר של אומות העולם מגיעה לשיאה בהכרזה פומבית על רצונן לפרוק כל עול של שלטון, בין אם מדובר בשעבוד פוליטי ובין אם במרות אלוהית. הפסוק משתמש בדימוי מעולם החקלאות, ומתאר את המורדים כשור המבקש לנתק ולהשליך מעליו את עול העבודה של אדונו [מצודת דוד].
מבחינה לשונית, הפרשנים מסכימים כי הפסוק בנוי כתקבולת המכפילה את אותו הרעיון במילים שונות לשם יופי מליצי וחיזוק המסר. המילה ננתקה משמעותה עקירה והעתקה של דבר ממקומו [מצודת ציון], ויש להגותה בהטעמה מדוקדקת באות נו"ן [מנחת שי]. מוסרותימו הם רצועות העור שבעזרתן קושרים את העול לבהמה [רש"י, מצודת ציון], ויש המקשרים מילה זו גם לשורש מוסר [אבן עזרא]. לעומת זאת, עבותימו הם חבלים עבים וחזקים במיוחד, הקלועים משלושה חוטים לפחות [מצודת ציון, מלבי"ם].
באשר למהות אותם כבלים שהגויים מבקשים לנתק, מתחלקים הפרשנים לשני כיוונים מרכזיים:
הגישה הראשונה רואה בכך מרד פוליטי ולאומי. הגויים מבקשים לשבור את ההסכמה והאחדות של עם ישראל, שהתאחד סוף סוף להמליך עליו את דוד המלך לאחר שבע שנים של פילוג, ובכך לפרוק מעליהם את שלטון ישראל [רד"ק, מאירי, ביאור שטיינזלץ].
הגישה השנייה מפרשת את הפסוק כמרד רוחני נגד ה'. האומות שואפות לפרוק את עול המלכות של ה' ומשיחו ולחדול מעבודת הבורא [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. מסורת חז"ל מזהה הצהרה זו עם התקופה העתידית שבה הגויים יבעטו במצוות קלות שה' ייתן להם, כדוגמת מצוות סוכה [תורה תמימה]. מטרה נוספת במרד זה היא לנתק את הקשר המיוחד שבין ה' לישראל על ידי ביטול התורה והמצוות, מתוך הבנה שכך יאבד עם ישראל את ההגנה האלוהית [אלשיך].
למרות שרוב הפרשנים רואים בשני חלקי הפסוק כפל עניין, ישנם המבחינים בין סוגי החבלים. גישה אחת מציעה כי המוסרות מסמלים את המצוות שאין להן טעם שכלי ברור או בריתות חלשות שאותן קל לנתק, ואילו העבותות מסמלים את המצוות השכליות החזקות או שבועות ובריתות אמיצות, שאותן האומות ייאלצו להשליך מעליהן בכוח רב [מלבי"ם]. הבחנה נוספת מציעה כי המוסרות הם התורה והמצוות, בעוד שעבותימו רומזים לזכות האבות, שהיא החבל העבות המקשר את ישראל לה' ואותו מבקשים הגויים לנתק [אלשיך].