מפלתו המוחלטת של האויב אינה מתבטאת רק בעצם העונש, אלא גם באופן שבו ה' מעמיד ומכין אותו לקראתו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה שֶׁכֶם משמעותה "חלק" או קבוצה אחת. ה' מקבץ את האויבים, מפריד אותם ומעמיד אותם יחד בפאה אחת, כדי שיהוו מטרה ברורה ונוחה לפגיעה [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי]. עם זאת, יש המפרשים מילה זו במשמעות של שלל, כלומר ה' ישים את האויבים לחלק ולממון שעם ישראל יחלק ביניהם [רש"י]. פירוש נוסף גורס כי הכוונה היא לכתף וגב, שכן ה' יבריח את האויבים ויגרום להם להפנות אליו את גבם במנוסתם [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הקושרים זאת לחלוקה היסטורית של חיים ומוות, בדומה לאופן שבו דוד המלך חילק את מואב לקבוצות שונות [מלבי"ם].
בהמשך לכך, המילים בְּמֵיתָרֶיךָ תְּכוֹנֵן עַל פְּנֵיהֶם ממשיכות את תיאור המפלה. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בתיאור ציורי של שדה קרב, שבו המילה בְּמֵיתָרֶיךָ מתייחסת לחבלי הקשת. הפסוק נוקט בלשון קצרה, וכוונתו היא שה' יכין ויכוון את חציו על גבי מיתרי הקשת היישר אל מול פניהם של האויבים כדי לירות בהם [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. לעומת קו פרשני זה, יש המסבירים כי המיתרים אינם קשורים לקשת, אלא הם חבלי מדידה שה' יעביר על פני האויבים כדי לחרוץ את דינם, כהמשך לאותו משפט היסטורי שנערך במואב [מלבי"ם].
רובד פרשני נוסף ושונה לחלוטין מציג את המפלה כעונש תודעתי ורוחני. לפי גישה זו, ה' אינו משמיד את האויבים מיד, אלא מותיר אותם בחיים כדי שיחזו בגדולתם של הצדיקים ומלך המשיח, המשולים ל"מיתרים" המחזיקים את חצי ה'. ה' מגדיל ומכונן את הצדיקים ממש עַל פְּנֵיהֶם של הרשעים, כדי שיסבלו מראיית הטוב שזוכים לו ישראל בטרם יבואו על עונשם [אלשיך].