כבודו של המלך מתעצם כתוצאה ישירה מישועת ה'. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילה גָּדוֹל משמעותה "יגדל" [מאירי], שכן כל אדם שזוכה לישועה כבודו מתרבה באופן טבעי [אבן עזרא]. כאשר ה' מושיע את המלך מאויביו ומעניק לו הצלחה במלחמות, כבודו מתעצם לעיני העמים, והעולם כולו חולק לו כבוד מתוך הכרה שהישועה באה מאת ה' [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה היסטורית, הדבר מתייחס לדוד המלך, שלאחר מות שאול התגדל כבודו כאשר נמשח על ידי כל ישראל ונחל ניצחונות [מלבי"ם].
בחלקו השני של הפסוק, הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו, רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה תְּשַׁוֶּה היא "תשים", כלומר ה' ישים ויעטה על המלך הוד והדר. לעומת זאת, המלבי"ם מפרש את המילה מלשון "שווה", ומסביר שההוד שהעניק ה' למלך היה ראוי והולם בדיוק לפי מעשיו.
רובד פרשני עמוק יותר, הצופה פני עתיד, מייחס את הפסוק למלך המשיח. לפי גישה זו, ההוד וההדר אינם רק עטרה המונחת על הראש, אלא שפע רוחני העוטף את המשיח כולו כלבוש, ולכן נאמר עָלָיו. לבוש זה הוא אותו לבוש של "הוד והדר" שעטה ה' כביכול בעת בריאת העולם. לעתיד לבוא, המלך המשיח יתעטף באור האלוהי הזה כדי לתקן את הקלקול שנוצר בעולם על ידי האדם הראשון, ולהשיב את הבריאה לשלמותה המקורית [אלשיך].