פסוק זה מתאר את עונשם הכבד והמוחלט של האויבים, תוך שימוש בדימויים עזים של אש וכליון.
בראשית הפסוק נאמר תְּשִׁיתֵמוֹ, כלומר, תשים את השונאים [מצודת ציון, שטיינזלץ] כְּתַנּוּר אֵשׁ. הפרשנים מבהירים כי הכוונה אינה שהרשעים יהפכו לאש שתשרוף אחרים, אלא שהם יהיו כעצים וקש הנשרפים ומתכלים בתוך התנור [רד"ק, מאירי]. גישה לשונית נוספת מציעה כי האות כ' במילה זו משמשת במשמעות של האות ב', כך שהכוונה היא שהאויבים יושמו בתוך תנור אש [אבן עזרא, מאירי].
מעבר לתיאור הכליון, דימוי התנור מבטא גם את אופי העונש ומשכו. האש תבער בהם באופן תמידי ורצוף, כשם שהאש יוקדת בתוך התנור [מצודת דוד]. יש המוסיפים נדבך עמוק יותר ומסבירים כי ה' נותן ברשעים כוח מיוחד לסבול את ייסורי האש מבלי לכלות מיד, בדומה לתנור עצמו שמכיל את האש בתוכו יום אחר יום ונותר שלם [אלשיך].
העונש יתרחש לְעֵת פָּנֶיךָ. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה "פנים" בהקשר זה היא כעס וזעם, כלומר בזמן שה' יפנה אל האויבים בחרונו. עם זאת, יש המעניקים למילה משמעות של התגלות ונוכחות, ומצביעים על ניגוד חריף: אותו זמן של הארת פנים אלוהית, אשר מביא שמחה, אור וחיים לצדיקים, הוא בדיוק הזמן שפועל כאש שורפת ומכלה כלפי הרשעים [אלשיך].
בסיום הפסוק נאמר כי ה' בְּאַפּוֹ יְבַלְּעֵם וְתֹאכְלֵם אֵשׁ. משמעות המילה יְבַלְּעֵם היא השחתה והשמדה [מצודת ציון, מאירי, שטיינזלץ]. ביחס למשפט זה קיימות מספר גישות: יש הרואים בו תפילה ובקשה לה' שישמיד את האויבים בזעמו [רש"י], בעוד אחרים קוראים זאת כהבטחה ועובדה מוגמרת שה' יעמוד לצד המלך וישמיד את שונאיו [רד"ק]. בנוסף, יש המדייקים כי דווקא משום שהעונש נעשה ישירות על ידי ה' ולא על ידי כוח משחית חיצוני, ייסוריהם של הרשעים מתארכים; אילו היו נידונים רק על ידי מידת האף והזעם, היו מתכלים ונשרפים מיד כקש, אך מכיוון שהם נידונים לפני ה' עצמו, הם סובלים ונאכלים באש לאורך זמן [אלשיך].