הפסוק מציג את פסגת השכר הניתן למלך, מעבר מהצלחה ארצית וחולפת אל הוויה נצחית של קדושה וקרבה אלוהית.
ההבטחה כִּֽי־תְשִׁיתֵ֣הוּ בְרָכ֣וֹת לָעַ֑ד משמעה שה׳ יקיף את המלך בברכות [ביאור שטיינזלץ], אך מעבר לכך – המלך עצמו יהפוך למהות של ברכה נצחית [אלשיך]. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות הדבר היא ששמו יהפוך לסמל ומופת לדורות, ואנשים יברכו זה את זה בתקווה שיהיו כמותו, גם לאחר מותו [רד"ק, מצודת דוד]. ברכה נצחית זו תמשיך ותחול גם על זרעו אחריו [רד"ק, אבן עזרא], ויש הסבורים כי דרכו יתברכו כל העמים [מאירי]. מבחינה היסטורית, הדבר מכוון להבטחה שניתנה לדוד המלך על ידי נתן הנביא, לפיה שושלת המלוכה שלו תתקיים לעולם מתוך חסד אלוהי שאינו פוסק [מלבי"ם].
בהמשך הפסוק נאמר תְּחַדֵּ֥הוּ בְ֝שִׂמְחָ֗ה. הפרשנים מסכימים כי המילה תְּחַדֵּהוּ נגזרת מלשון חדווה, ומשמעותה לגרום לו לשמחה גדולה. הכפילות של חדווה ושמחה באותו משפט נועדה לחזק ולהעצים את תחושת האושר [רד"ק]. עם זאת, יש המדגישים כי "חדווה" אינה שמחה רגילה, אלא מציינת שמחה רוחנית עליונה וייחודית [מלבי"ם באור המילות]. בניגוד לשמחת העולם הזה, שלרוב צריכה להיות מלווה בזהירות וברעדה שמא האדם יטעה ויחטא, שמחה עתידית זו תהיה שלמה, טהורה ומשוחררת מכל פחד מיצר הרע [אלשיך].
מקור השמחה העצומה הזו מתואר במילים אֶת־פָּנֶֽיךָ, כלומר להיות עם ה' ולפניו [מאירי, ביאור שטיינזלץ]. ההצלחה והשמחה האמיתית של המלך אינן נובעות מעושר או מכוח צבאי, אלא מעצם העובדה שה' פונה אליו, מאיר לו פנים ומעניק לו השגחה [רד"ק]. חוויית הראייה של פני ה' היא שמביאה לשמחה המוחלטת [מצודת דוד]. יש המפרשים קרבה זו כמתייחסת לישיבתו של דוד המלך לפני ה' מתוך ביטחון מוחלט בחסדו [מלבי"ם], בעוד אחרים רואים בכך תיאור של השכר הרוחני בגן עדן, ומציינים דרשת חז"ל המייחסת את הפסוק כולו למלך המשיח, שיזכה לקרבה אלוהית יוצאת דופן [רש"י].