מזמור זה משמש כשיר הודיה וניצחון, המעלה על נס את הצלחתו של המלך, את הבטחת המשכיות שושלתו ואת ניצחונותיו הצבאיים. מבחינה מבנית, פסוק פתיחה זה משמש כהקדמה כללית לתוכן המזמור כולו [מלבי"ם].
סביב זהותו של גיבור המזמור קיימת מחלוקת עקרונית בקרב הפרשנים. הגישה הראשונה גורסת כי המזמור נכתב על דוד המלך עצמו [מלבי"ם, מאירי]. לפי גישה זו, המזמור מסכם את הצלחותיו של דוד מיום משיחתו למלך ועד לניצחונותיו על אויביו [מלבי"ם]. המאירי ממקד את הרקע ההיסטורי לתקופה שלאחר מות שאול, כאשר אנשי יהודה משחו את דוד למלך בחברון, והוא נשא תפילה לכינון מלכותו. לפי תפיסה זו, משמעות המילה לְדָוִד היא "על דוד", כלומר המזמור חובר על ידי משורר אחר ברוח הקודש אודותיו [רד"ק].
לעומת זאת, מסורת חז"ל ופרשנים נוספים רואים במזמור נבואה לעתיד לבוא העוסקת במלך המשיח [רד"ק, אלשיך, מאירי]. פרשנות זו נשענת על תיאורים בהמשך המזמור, כגון חיי נצח שאינם תואמים לבשר ודם, ורואה באויבים המוזכרים בו רמז לחיל גוג ומגוג. לפי דרך זו, לְדָוִד פירושו שהמזמור נכתב על ידי דוד עצמו ברוח הקודש על צאצאו המשיח, או לחלופין, שהמשיח עצמו מכונה בפסוק בשם "דוד" [רד"ק].
יש המשלבים בין שתי הגישות ורואים במזמור ביטוי כפול, המתייחס הן לדוד ההיסטורי והן למשיח העתידי. שילוב זה בא להדגיש את מעלתו של המשיח ואת השמחה הגדולה שתהיה בגאולה העתידית, כאשר השכינה תופיע במלוא עוזה ותשפיע רוב טובה, בדומה לתקיפות שהייתה לה בימי דוד [אלשיך].
על רקע הפולמוס הדתי, הרד"ק משתמש בתוכן המזמור כדי לדחות בתוקף פרשנות נוצרית המייחסת למשיח סממני אלוהות. הוא מדגיש כי לאורך המזמור כולו ניכרת תלותו המוחלטת של המלך בעזרת 'ה – הוא זקוק לישועתו, מבקש ממנו חיים ובוטח בחסדו העליון, עובדות המוכיחות כי מדובר בבשר ודם התלוי לחלוטין בבוראו.