הדרך לשלמות רוחנית ועמידה בניסיונות דורשת לא רק התמודדות פנימית מול היצר, אלא גם התרחקות מודעת מהשפעות חברתיות שליליות. המשורר מצהיר על בחירתו הברורה להימנע מחברת אנשים שעלולים להכשיל אותו, ורואה בהתרחקות זו תנאי לשמירה על דרך הישר [אלשיך, מלבי"ם].
בתחילת הפסוק, המשורר מצהיר לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא. המילה מְתֵי משמעותה אנשים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מְתֵי שָׁוְא הם אנשי שקר ואנשים ריקים מתוכן, ההולכים בדרך ההפוכה מדרך האמת [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. יש הממקדים זאת באנשים העוסקים בהבלי העולם במקום בתורה [אלשיך], ויש הרואים בהם כופרים ותועים המדברים סרה בתורה ומסיתים את הבריות נגד עבודת ה' [מאירי, מלבי"ם]. רוב הפרשנים מסכימים כי מטרת ההתרחקות ואי הישיבה במחיצתם היא הגנתית, כדי שהמשורר לא ילמד ממעשיהם ומדבריהם הרעים.
בחלקו השני של הפסוק, המשורר מוסיף וְעִם נַעֲלָמִים לֹא אָבוֹא. המילה נַעֲלָמִים זכתה למגוון פירושים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר באנשים המבצעים את חטאיהם בסתר ובמחשכים, ומסתירים את מעשיהם הרעים מפני הבריות. גישה זו מקבלת זווית נוקבת יותר אצל מי שמפרש כי מדובר בצבועים, רשעים המעמידים פני צדיקים ומתחסדים כלפי חוץ, בעוד שמהותם האמיתית נעלמת מן העולם [מאירי]. דעה אחרת גורסת כי אלו פשוט אנשים שטיבם אינו ברור ויש ספק לגבי כוונותיהם, והמשורר בוחר להתרחק גם מהם כדי להימנע מכל ספק של מכשול [אלשיך].
לצד פירושים אלו, קיימות שתי גישות לשוניות שונות למילה נַעֲלָמִים: האחת גוזרת אותה מהמילה עולם, ומפרשת שמדובר באנשים השטופים בתאוות העולם הזה ובהנאותיו [מלבי"ם]. השנייה גוזרת אותה מהמילה עלם (נער), ומסבירה כי אלו אנשים האוהבים שחוק ולעג [אבן עזרא].
ההכרזה לֹא אָבוֹא משלימה את ההתרחקות, ומשמעותה שהמשורר אינו רגיל כלל להיכנס לקהלם או לבוא אל מקומות המסתור שבהם הם פועלים [רש"י, רד"ק].