העמידה לפני ה' מחייבת טהרה מוסרית של הלב והמעשים, שכן בלעדיה הקרבת קרבנות אינה מתקבלת לרצון. האדם מצהיר אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי כדי לבטא את ניקוי נפשו מכל חטא וגזל, ויש המפרשים זאת גם כרחיצת ידיים מעשית לפני תפילה. רק מתוך יושר זה יכול האדם לגשת וַאֲסֹבְבָה אֶת־מִזְבַּחֲךָ יְהֹוָה להקרבת עולות, ובזכות ניקיונו מעוונות עבודת ה' היומיומית שלו נחשבת כאילו בנה מזבח והקריב עליו. בהקשר לחייו של דוד המלך, הפסוק מבטא את כוונתו הטהורה במלחמותיו, כך שדם אויביו אינו נחשב לעוון אלא משול לדם קרבנות המקיף את המזבח.
תהלים, פרק כ״ו, פסוק ו׳
אֶרְחַ֣ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּ֑י וַאֲסֹבְבָ֖ה אֶת־מִזְבַּחֲךָ֣ יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.