תהלים, פרק ל״ט, פסוק י״ב

יצא לכם פעם לבנות ארמון מפואר בחול, וברגע אחד הגיע גל גדול ושטף את הכול כאילו לא היה שם כלום? לפעמים גם החיים שלנו מזכירים את הארמון הזה. דוד המלך מסביר שכאשר ה' מביא על האדם בְּתוֹכָחוֹת, כלומר עונשים וייסורים צודקים כדי לעזור לו לתקן את מעשיו, אנחנו מגלים כמה אנחנו שבריריים. דוד קורא לעצמו אִישׁ ומשתף אותנו בכאב האישי שלו. הוא מתאר את מה שקורה לגוף במילים וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ. המילה וַתֶּמֶס מתארת משהו שנמס ומתפורר, ממש כָּעָשׁ, כמו אותו חרק קטן שיכול להרוס בגד שלם במהירות. כך גם הייסורים מחלישים ומעלימים את חֲמוּדוֹ של האדם, שזה הגוף החזק והבריא שלו וכל הדברים הגשמיים שהוא כל כך רצה ואהב. כשרואים כמה מהר הכוח שלנו יכול להיעלם, מגיעים למסקנה שאַךְ הֶבֶל כׇּל־אָדָם. כלומר, כל הדברים החומריים שאנחנו רודפים אחריהם הם זמניים וחולפים. ההבנה הזו היא תזכורת חשובה עבורנו לחזור אל ה', והיא אפילו יכולה לנחם אותנו בתוך קושי, כי אם הכול בעולם הזה חולף וזמני, גם הצרות והדאגות שלנו יחלפו.