כאשר ה' מעניש ומביא פורענויות צודקות בְּתוֹכָחוֹת עַל־עָוֹן שבהן יִסַּרְתָּ את האִישׁ, כפי שמעיד המשורר על ייסוריו שלו, מתגלה שבריריות הקיום האנושי. העונש ממיס ומרקיב את האדם במהירות וַתֶּמֶס כָּעָשׁ, כפי שתולעת מכלה בגד, ומשמיד את כל חֲמוּדוֹ, בין אם מדובר בבשרו וחוסנו הפיזי ובין אם בעושרו וברכושו האהוב. מתוך אובדן מהיר זה מתברר כי אַךְ הֶבֶל כָּל־אָדָם סֶלָה, שכן כל השאיפות החומריות חולפות ונעלמות. הבנה זו של אפסות החומר נועדה לשמש אזהרה תמידית לשוב אל ה', ובה בעת היא מעניקה למשורר נחמה מצרות העולם.
תהלים, פרק ל״ט, פסוק י״ב
בְּֽתוֹכָ֘ח֤וֹת עַל־עָוֺ֨ן ׀ יִסַּ֬רְתָּ אִ֗ישׁ וַתֶּ֣מֶס כָּעָ֣שׁ חֲמוּד֑וֹ אַ֤ךְ הֶ֖בֶל כׇּל־אָדָ֣ם סֶֽלָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.