תהלים, פרק ל״ט, פסוק ב׳

החלטה פנימית עמוקה גמלה בלבי, כאשר אָמַרְתִּי שאֶשְׁמְרָה על הליכותיי היומיומיות, שהן דְרָכַי, ואזהר מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי על ידי תלונות כלפי ה' או השמעת אנחות על ייסוריי. כדי לעמוד בכך גזרתי על עצמי שתיקה ושמתי לְפִי מַחְסוֹם, כפי שמניחים על פי הבהמה כדי לרסנה. מאבק פנימי זה מתעצם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי, שכן מראה הרשע המצליח מציף את הלב בתלונות, והשתיקה נדרשת כדי למנוע ממנו לשמוח לאידי, לטעות בפירוש דבריי או כדי להימנע מנקמה בו. ואולם, כבישת הכאב והמחשבות יוצרת מועקה בוערת, המביאה לבסוף לשבירת השתיקה ולפנייה ישירה בתפילה אל ה'.