תהלים, פרק מ״ב, פסוק י׳

קרה לכם פעם שהרגשתם שמישהו שתמיד שומר עליכם פתאום לא נמצא שם כשהייתם צריכים אותו? המשורר שלנו נמצא בגלות, והוא פונה אל ה׳ וקורא לו אֵל סַלְעִי. הוא נזכר שבעבר ה׳ היה כמו סלע חזק ששומר ומגן עליו. דווקא בגלל שה׳ שמר עליו כל כך טוב בעבר, עכשיו, כשהגלות נמשכת זמן רב והניסים הגדולים פסקו, הפער הזה כואב לו מאוד והוא שואל לָמָה שְׁכַחְתָּנִי. המשורר מתאר את ההרגשה שלו במילה קֹדֵר, שמשמעותה חושך. הוא מרגיש כמו אדם עצוב שלובש בגדים שחורים וחשוכים, כשהוא נמצא בְּלַחַץ אוֹיֵב, כלומר תחת הדוחק והשליטה של האויבים. אבל האמת היא שהכאב הכי גדול שלו הוא לא הקושי האישי. הרבה יותר קשה לו לשמוע את האויבים לועגים ושואלים "איפה אלוהים שלכם?". המשורר בעצם מתפלל מתוך צער על כך שהגויים מזלזלים בכבודו של ה׳, והוא יודע שמי שמתפלל על צער של אחרים, התפילה שלו מתקבלת ראשונה.