קרה לכם פעם שמישהו העליב אתכם, והמילים שלו כל כך פגעו בכם עד שהרגשתם כאב אמיתי בגוף? זה בדיוק מה שמרגיש המשורר. השונאים שלו, שנקראים צוֹרְרָי, לועגים לו. הם שואלים אותו בזלזול אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ, כלומר, איפה ה׳ שלך ולמה הוא לא עוזר לך?
העלבון הזה כל כך קשה, שהוא לא רק מעציב את המשורר, אלא ממש מכאיב לו פיזית. הוא מתאר את המילים שלהם כמו בְּרֶצַח, שזה דימוי לכלי נשק חד שפוגע בו. הכאב הזה חודר עמוק פנימה, ממש בְּעַצְמוֹתַי, אל תוך החלק הכי פנימי של הגוף. המשורר יכול לסבול קשיים אחרים, אבל הפגיעה הזו בכבוד של ה׳ שוברת אותו מבפנים. למרות שהאויבים חוזרים על המילים המעליבות האלה כָּל הַיּוֹם, הוא אף פעם לא מתרגל אליהן. בכל פעם שהם אומרים את זה מחדש, הכאב נשאר חזק וצורב בדיוק כמו בפעם הראשונה.