קרה לכם פעם שהרגשתם עצבות גדולה, וממש התחלתם לדבר אל עצמכם בלב כדי להתעודד? זה בדיוק מה שעושה כאן המשורר. כשהוא נמצא בצרה ואנשים אחרים לועגים לו, הוא מנהל שיחה עם הנפש שלו כדי להרגיע אותה. הוא שואל אותה מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי, כלומר, למה את כל כך עצובה וסוערת בתוכי? ולמה את סומכת עליי, על כוח של אדם רגיל? במקום להתייאש, הוא מבקש מהנפש שלו הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, תקווי ותסמכי רק על ה'. המשורר כל כך בטוח שה' יעזור לו, שהוא מבטיח עוֹד אוֹדֶנּוּ. הוא יודע בוודאות שעוד יגיע הרגע שבו הישועה תגיע והוא יגיד לה' תודה רבה על ההצלה. בסוף, הוא עונה לאותם אנשים שלועגים לו ומכריז שה' הוא יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי. ה' הוא זה שיציל אותו בצורה גלויה שכולם יראו, ויאיר מחדש את הפנים העצובות והקודרות שלו בשמחה ובתקווה.
תהלים, פרק מ״ב, פסוק י״ב
מַה־תִּשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י ׀ נַפְשִׁי֮ וּֽמַה־תֶּהֱמִ֢י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣ילִי לֵ֭אלֹהִים כִּי־ע֣וֹד אוֹדֶ֑נּוּ יְשׁוּעֹ֥ת פָּ֝נַ֗י וֵאלֹהָֽי׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.