המשורר פונה אל סערת נפשו בניסיון להרגיעה, ושואל מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי, כלומר מדוע את מתייאשת ותולה את התקווה ביכולת האנושית שלי. במקום זאת, הוא מורה לה הוֹחִילִי לֵאלֹהִים ושימי בו את מבטחך, מתוך ודאות גמורה שכִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ על הישועה שעתידה להגיע. בתשובה לאויבים הלועגים, הוא מכריז שה' הוא יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי, ומבטא את אמונתו שהישועה תהיה גלויה ותתרחש עוד בימי חייו. יש המסבירים כי הכרזה זו מבטאת סדר מכוון, שבו ה' יציל תחילה את המשורר ויאיר את פניו הקודרות מלחץ האויב, ורק לאחר מכן יפעל להשבת כבודו האלוהי.
תהלים, פרק מ״ב, פסוק י״ב
מַה־תִּשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י ׀ נַפְשִׁי֮ וּֽמַה־תֶּהֱמִ֢י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣ילִי לֵ֭אלֹהִים כִּי־ע֣וֹד אוֹדֶ֑נּוּ יְשׁוּעֹ֥ת פָּ֝נַ֗י וֵאלֹהָֽי׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.