קולות של מים אדירים, גלים מתנפצים וזרמים שוצפים משמשים תפאורה דרמטית לביטוי של טלטלה עזה. הדימוי של תהומות המהדהדים זה לזה ממחיש את העוצמה הבלתי נשלטת של כוחות הטבע, המשקפים את מצבו הפנימי והחיצוני של האדם מול ההשגחה.
הפרשנים מבארים את מילות הפסוק כך: תְּהוֹם הוא מקום היקוות של מים רבים מאוד [שטיינזלץ, מצודת ציון]. צִנּוֹרֶיךָ הם מרזבים או עננים המזרימים ומקלחים מים בשטף ובקול רעש גדול [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, מאירי]. מִשְׁבָּרֶיךָ הם גלי הים, שנקראים כך על שום שהם עולים למעלה, מתנפצים ונשברים [רש"י, מצודת ציון].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא קריאת הפסוק כמשל לייסורים, לזעזועים הפנימיים ולצרות הגלות. על פי פירוש זה, תְּהוֹם־אֶל־תְּהוֹם קוֹרֵא מתאר מצב שבו צרה אחת קוראת לחברתה, ועוד בטרם חלפה האחת כבר מתרגשת ובאה השנייה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. קול המים השוטפים מהצינורות וגעש הגלים מסמלים את הפורענויות הרבות הניתכות על האדם כמים אדירים [שטיינזלץ, מצודת דוד, רד"ק].
מנגד, ישנה גישה השוללת לחלוטין את משל הגלות ורואה בפסוק תיאור טבעי ונוסטלגי. [אבן עזרא] טוען כי משל הצרות אינו תואם את הקשר הפסוקים שלפניו ואחריו. לשיטתו, המשורר נזכר בעונג בטיוליו בהרים הגבוהים בימי הקיץ, שם ראה כיצד המים יורדים מהפסגות דרך הצינורות הטבעיים, נופלים כגלי ים, ומימי ההרים מתחברים למימי העמקים כאילו הם קוראים אלה לאלה.
קו מחשבה נוסף לוקח את דימוי המים לכיוון של ברכה, ומפרש את הפסוק על ירידת הגשמים. העננים הם הצינורות של ה׳, וכאשר הם מורידים גשם, מי התהום העליונים קוראים למי התהום התחתונים שמתחת לארץ לעלות ולקבל את פניהם, והם נפגשים יחד כשליחיו של ה׳ [תורה תמימה, מאירי, אלשיך]. מתוך תיאור זה, [אלשיך] מוסיף תחינה: אם המים מתקבלים בברכה משום שהם משרתיו של ה׳, קל וחומר שעם ישראל צריך להתקבל ברחמים, במיוחד לאחר שכבר עברו עליו כל כך הרבה משברים וגלים בגלות. [מאירי] מוסיף כי עוצמת הטבע הזו, של גלים ומשברים, נוצרה כולה למען האדם, כביטוי להשגחת ה׳ עליו לטובה.
לבסוף, [מלבי"ם] מציע חיבור עמוק בין סערת הצרות לבין התקווה לישועה. הוא מדמה את ההיסטוריה לים זועף ואת עם ישראל לאונייה המיטלטלת בו. אולם, כאשר התהומות רועשים והגלים מתנפצים לקול ציווי ה׳, אין זו רק זעקת שבר. התהומות קוראים זה לזה כדי לבשר שדווקא מתוך הצרה הגדולה ביותר, עתיד להתגלות חסד ה׳ ולהופיע נס פלאי. הסערה עצמה היא האות לכך שהישועה קרובה.