מצוקות האדם נדמות לסערה אדירה שבה מקווה מים עצום אחד מזעיק את חברו, וכך תְּהוֹם־אֶל־תְּהוֹם קוֹרֵא וממחיש כיצד צרה אחת רודפת צרה. פורענויות אלו ניתכות בעוצמה לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ, כעננים המקלחים מים ברעש, והמשורר חש כי כׇּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, אותם גלי ים העולים ומתנפצים, שוטפים אותו והנה עָלַי עָבָרוּ. מנגד, תיאור טבעי זה יכול להתפרש גם כגשמי ברכה, שבהם המים העליונים והתחתונים נפגשים כשליחי ה' למען האדם. מתוך געש המים צומחת התקווה, שכן הסערה אינה רק זעקת שבר על קשיי הגלות, אלא אות מבשר שדווקא מתוך הצרה הגדולה ביותר עתיד להתגלות חסד ה' ותופיע ישועה.
תהלים, פרק מ״ב, פסוק ח׳
תְּהוֹם־אֶל־תְּה֣וֹם ק֭וֹרֵא לְק֣וֹל צִנּוֹרֶ֑יךָ כׇּֽל־מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְ֝גַלֶּ֗יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.