קרה לכם פעם שהייתם במקום רחוק מאוד והתגעגעתם כל כך עד שהרגשתם עצב גדול בלב? זה בדיוק מה שמרגיש המשורר. הוא נמצא רחוק בגלות, והנפש שלו תשתוחח, כלומר היא עצובה, כפופה ומרגישה קושי גדול בגלל המרחק והצרות.
כשאנחנו עצובים ומתגעגעים, אנחנו הרבה פעמים נזכרים ברגעים יפים מהעבר. המשורר נזכר בימים המאושרים שבהם עם ישראל היה קרוב לה'. הוא נזכר איך פעם, אנשים היו מגיעים מכל קצוות הארץ כדי לעלות לרגל לבית המקדש. לכן הוא מזכיר מקומות שנמצאים בקצה של ארץ ישראל, בצפון ובעבר הירדן, כמו מארץ ירדן וגם וחרמונים. הוא אפילו מזכיר את הר מצער, שהוא פשוט שם של הר קטן באותו אזור מרוחק. הזיכרון של כל אותם אנשים שעושים דרך ארוכה מהמקומות הרחוקים האלה רק כדי להגיע לבית המקדש, עוזר למשורר למצוא נחמה ונותן לו תקווה גם כשהוא מרגיש כל כך רחוק.