אויביו של האדם אינם תמיד תוקפים בגלוי; לעיתים הם פועלים מתוך צביעות עמוקה, ומשתמשים באיברי הדיבור שלהם כמלכודת קטלנית. המילים כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה מצביעות על כך שבפיו של אף לא אחד מהאויבים הללו ניתן למצוא אמת או יושר [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד]. המילה נְכוֹנָה מתארת דבר אמת וישר, כאשר המילה "אמרה" או "דברה" חסרה ומשתמעת מן ההקשר [רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון]. רוב הפרשנים מסכימים כי אויבים אלו הם שקרנים תמידיים המציגים את עצמם כלפי חוץ כאוהבים ונאמנים, אך בפועל הם יריבים מסוכנים שאין לבטוח באף מילה היוצאת מפיהם.
הניגוד המוחלט לדבריהם החיצוניים מתבטא במילים קִרְבָּם הַוּוֹת. המונח קִרְבָּם מתייחס לליבם הנסתר, והמילה הַוּוֹת משמעותה שבר, הרס, פגעים ומזימות רעות. כלומר, בעוד פיהם מדבר שלום, בתוך תוכם הם חושבים מחשבות מרמה ומתכננים אסונות [אבן עזרא, מאירי, ביאור שטיינזלץ].
המשך המשפט, קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן, עושה שימוש בדימויים ציוריים כדי לתאר את גודל הסכנה. המילה יַחֲלִיקוּן מתארת דיבור רך, דברי חלקלקות וחנופה. הדימוי של קֶבֶר פָּתוּחַ מסמל את שאיפתם לבלוע את קורבנותיהם, בין אם להשמיד את גופם ובין אם לגזול את רכושם ועמלם, ממש כפי שקבר בולע את המת [רש"י, מאירי, מצודת דוד].
הפרשנים מציגים קשר רעיוני בין איברי הדיבור השונים המוזכרים כאן, ויוצרים תמונה של מערכת שלמה שנועדה להפיל את הקורבן. גישה אחת מתארת מסלול של החלקה אל תוך מלכודת: ישנו הבדל בין הפה, המייצג את הדיבור החיצוני, לבין הלשון, המייצגת את השכל והתכנון הפנימי. הלשון המדברת דברי חנופה משולה לשביל חלקלק וחשך. אדם שאינו נזהר ומתפתה למילים החלקות, מחליק על הלשון ונופל אל תוך הגרון, שמשול לקבר הפתוח, ומשם הוא צולל אל הקרביים, שהם מקום האבדון וההרס [רד"ק, מלבי"ם]. לפי תפיסה זו, החטא של אותם אנשים אינו נובע מיצר או תאווה רגעית, אלא מתוך עצה מחושבת ושכלתנית שנועדה להשחית [מלבי"ם].
מנגד, מוצג דימוי הפוך של ריח רע העולה מן הקבר: כפי שקבר פתוח מפיץ בהכרח את צחנת הריקבון של המת שבתוכו, כך גם הגרון של אותם אנשים אמור לפלוט החוצה את הרוע האגור בליבם. תפקידה של הלשון החלקה הוא להסוות את הריקבון הפנימי הזה. הם משתמשים בדיבורם הרך כדי להחליק ולהסתיר את כוונותיהם האמיתיות, כך שהרוע והכפירה שלהם נחשפים רק לעיתים רחוקות, כאילו פלטו זאת בטעות ומבלי משים [אלשיך].