לאחר ייסוריו הקשים, המשורר צופה את החלמתו הקרובה ואת אכזבתם העמוקה של כׇּל־אֹיְבָי, אשר קיוו למותו. כאשר יראו את ישועתו הם יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ, כלומר יוכו בתדהמה וזעזוע לנוכח המראה הבלתי אפשרי, כמשקל נגד לבהלה שאחזה במשורר עצמו בתחילת חוליו. לנוכח זאת האויבים יָשֻׁבוּ מדרכם הרעה ויתחרטו על מעשיהם, אך הם יֵבֹשׁוּ רָגַע, כלומר יחוו בושה לזמן קצר בלבד, שכן המשורר ימחל להם מיד. לחלופין, כפל הבושה רומז ליום הדין ולזמן הגאולה, שבו ה' יגער באומות שהצרו לישראל בגלות והרשעים יחוו בושה כפולה כאשר יידונו לעונשם וכאשר אלוהי השקר שלהם יכזיבו.
תהלים, פרק ו׳, פסוק י״א
יֵבֹ֤שׁוּ ׀ וְיִבָּהֲל֣וּ מְ֭אֹד כׇּל־אֹיְבָ֑י יָ֝שֻׁ֗בוּ יֵבֹ֥שׁוּ רָֽגַע׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.