מתוך סבלו ומכאוביו, דוד המלך מודה כי חטאיו גרמו למצבו, אך מתחנן בפני ה' שהעונש יבוא ברחמים ובמידה שיוכל לשאת. הוא מבקש שההתראה שנועדה לתקן את עתידו, כלומר תוֹכִיחֵנִי, לא תיעשה בכעס גלוי וקשה, ולכן אומר אַל בְּאַפְּךָ. יתרה מכך, הוא מתפלל שגם כאשר הוא סופג עונש מכאיב על חטאי העבר, שמשמעותו תְיַסְּרֵנִי, הדבר לא ינבע מנטירת טינה כשל אויב, ולכן מוסיף וְאַל בַּחֲמָתְךָ. דוד אינו מתחמק מהמשפט הצודק, אלא מבקש שבין אם מדובר בתוכחה קלה ובין אם בייסורים כבדים, הם יבואו מאת ה' כאב אוהב המדריך את בנו, ולא מתוך זעם.
תהלים, פרק ו׳, פסוק ב׳
יְֽהֹוָ֗ה אַל־בְּאַפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי וְֽאַל־בַּחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.