קרה לכם פעם שעשיתם משהו לא בסדר, וידעתם שמגיע לכם עונש, אבל רק קיוויתם שההורים לא יכעסו עליכם יותר מדי כשהם מסבירים לכם את הטעות? דוד המלך הרגיש בדיוק כך. הוא היה חולה מאוד וסבל מכאבים. דוד ידע שהכאבים האלה הגיעו לו בגלל דברים לא טובים שעשה, והוא הבין שההחלטות של ה' הן תמיד צודקות.
דוד לא מבקש מה' לוותר לו לגמרי על העונש, אלא הוא מבקש שהכל יקרה ברחמים, לאט ולפי הכוח שלו, כדי שהוא יוכל להתמודד עם זה. כשהוא מבקש אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי, הוא בעצם מתחנן שה' לא יעיר לו ויעניש אותו מתוך כעס. מיד אחר כך הוא ממשיך ואומר וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי, שזה בדיוק אותו הדבר במילים קצת אחרות, כי המילים אף וחמה פירושן כעס. דוד מבקש מה' שאם הוא חייב לעבור תקופה קשה כדי לתקן את המעשים שלו, שה' יעשה זאת באהבה ובעדינות, כמו אבא שאוהב את הבן שלו ורוצה רק לעזור לו להיות טוב יותר.