לאחר תחינות ומכאובים, מתמלא המשורר בביטחון מוחלט ופוקד על אויביו: סוּרוּ מִמֶּנִּי. הוא דורש מאותם עושי רע ושמחים לאידו, שאותם הוא מכנה כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, להתרחק ולחדול מלהצר לו, שכן מעתה התנכלותם לא תועיל. סיבת ההכרזה הנחרצת היא כִּי שָׁמַע ה' קוֹל בִּכְיִי, שכן ה' קיבל את הבכי שהבטיח המשורר לבכות לפניו מדי לילה וריפא אותו מחוליו. דברים אלו נאמרים מתוך אמונה שלמה, בין אם המשורר כבר התרפא ובין אם הוא עדיין חולה. מכאן שכל אדם המתפלל בלב נשבר יכול לאמץ גישה זו מתוך ידיעה ברורה שה' ישמע את תפילתו.
תהלים, פרק ו׳, פסוק ט׳
ס֣וּרוּ מִ֭מֶּנִּי כׇּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְ֝הֹוָ֗ה ק֣וֹל בִּכְיִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.