תהלים, פרק ז׳, פסוק י״ח

הכרת הטובה לה' משלבת בין הודיה על חסד אישי לבין הכרה בדין האלוהי ובגדולתו המוחלטת. באומרו אוֹדֶה יְהֹוָה כְּצִדְקוֹ, המשורר מודה על מידת הדין והצדק שבה ה' מעניש רשעים, או לחלופין על ההצלה הפרטית שזכה לה. מכיוון שהאדם אינו מסוגל להקיף את כלל השבחים, הוא מתמקד בהודיה על הטוב הספציפי ועובר לשלב גבוה יותר, וַאֲזַמְּרָה שֵׁם־יְהֹוָה, שהיא שירת שבח על עצם נפלאותיו ושמו בעל העוצמה הממשית. ה' מתואר כעֶלְיוֹן, שליט המרומם הרחק מעבר לכל תשבחות האדם, ויש הרואים במילה זו גם את תקוות המשורר לעלות בעצמו למעמד רם ומבוסס שמתוכו ימשיך לזמר.