תהלים, פרק ז׳, פסוק ד׳

דוד פונה אל ה' בקריאה יְהֹוָה אֱלֹהַי ומצהיר על חפותו המלאה מול עלילות השווא שהופצו עליו, כאילו התנכל לשאול המלך. באומרו אִם עָשִׂיתִי זֹאת הוא מכחיש את ההאשמות לחלוטין, או לחלופין מקדים את פירוט המעשים שיופיעו מיד בהמשך תפילתו. גם באירועים שבהם לכאורה היה מקום להאשימו, כמו כריתת כנף מעילו של שאול או מותו של כוש רודפו, דוד מבהיר שפעל ללא כל כוונה רעה להשפיל או מתוך הגנה עצמית מובהקת. לכן הוא ממשיך וזועק אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי, שכן הידיים הן האיבר המרכזי שבו אדם משתמש כדי להכות ולהרוג, והוא מצהיר שמעולם לא השתמש בהן למעשי אלימות וחמס.