מתוך תחושת חפות מוחלטת ומול רדיפה בלתי פוסקת, המשורר פונה אל ה' בקריאה נחרצת להתערבות פעילה. הבקשה אינה רק להצלה אישית, אלא להופעה אלוהית של צדק ומשפט בתוך מציאות של זעם ואיבה. המילה קוּמָה נהגית במלרע, כלומר בהטעמת ההברה האחרונה [רד"ק, מנחת שי].
הקריאה קוּמָה ה' בְּאַפֶּךָ מבקשת מה' להתעורר בכעסו כנגד האויבים. פרשנים מזהים אויבים אלו כשאול ואנשיו הרודפים אחר דוד, כאשר שמו של שאול אינו מוזכר במפורש מתוך פחד או כבוד [מאירי, אבן עזרא], או לחלופין כאויבים חיצוניים כדוגמת הפלשתים [רש"י].
בקשתו להמשך הפסוק, הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי, מתפרשת במספר כיוונים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא בקשה מה' להתרומם ולהתפאר בנקמתו באויבים, כך שכעסו של ה' יגבר וינצח את זעמם של הצוררים. גישה נוספת מסבירה שה' מתבקש להתנשא ולהתרומם מעל כעסם של האויבים, וכך להציל את דוד מידם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, יש המדייקים בהבדל הלשוני שבין המילים אף ועברה. בעוד שהמילה אף מייצגת עונש מדויק התואם את חומרת החטא, המילה עברה מבטאת זעם החורג מהגבולות ומבקש להעניש מעבר לראוי. לפיכך, דוד מבקש מה' שישפוט אותו במידת האף המדויקת על חטאיו, אך שיתנשא ויבלום את העברות של אויביו, המשמשים כקטגורים ומבקשים להענישו באכזריות יתרה שאינה מגיעה לו [מלבי"ם]. מנגד, קיימת דעה שדוד דווקא מבקש שה' יתרומם מעל העבירות של האויבים ויעכב את זעמו, כדי שדוד עצמו לא יהיה הגורם להשמדתם, שכן עונש הבא על ידי צדיק אינו דבר רצוי [אלשיך].
בחלקה השני של הבקשה, וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ, המשורר מייחל להתעוררות המשפט האלוהי. מבחינה תחבירית, יש המסבירים כי לפני המילה משפט חסרה אות היחס כ"ף, כלומר הבקשה היא שה' יתעורר אל דוד כמשפט שציווה [אבן עזרא, מאירי].
באשר למהותו של אותו משפט, הדעות חלוקות למספר כיוונים המשלימים זה את זה. קבוצת פרשנים אחת סבורה כי מדובר במשפט המלוכה, כלומר במימוש הגזירה האלוהית להעביר את המלוכה משאול אל דוד [רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. קבוצה שנייה מפרשת זאת כמתן כוח ועוצמה בידיו של דוד עצמו, כדי שיוכל לבצע באויביו את משפט הנקמה שה' ציווה וגזר עליהם מראש [רש"י, מצודת דוד]. לאור החלוקה בין אף לעברה, המשפט המוזכר כאן הוא אותו משפט צדק מדויק וראוי שה' ציווה לעומת החטא, בניגוד לזעם חסר הרסן של האויבים [מלבי"ם]. לבסוף, יש הרואים בכך בקשה רוחנית עמוקה להקדים את משפט הגויים הכולל שעתיד להתרחש באחרית הימים, ולעורר אותו כבר עתה לטובתו של דוד [אלשיך].