המשורר מצהיר על ביטחונו המוחלט בה' שיגן עליו, ביטחון הנובע מתוך ידיעה פנימית על טוהר כוונותיו. המילה מָגִנִּי מבטאת מחסה, הגנה וביטחון, בדומה ללוחם הנשען על מגינו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מתוך כך, המשורר נמנע מלצאת למלחמה בעצמו, שכן הוא משליך את יהבו על ה' שיגן בעדו [אבן עזרא].
הפרשנים עומדים על התחביר הייחודי בצירוף עַל־אֱלֹהִ֑ים. במקום לומר בפשטות "ה' הוא מגיני", הניסוח מלמד כי משענו וביטחונו של המשורר מונחים ומוטלים על ה', כדי שהוא יהיה לו למגן [רד"ק, מאירי].
ביטחון זה אינו מבוסס על שווא, אלא על היותו של ה' מ֝וֹשִׁ֗יעַ יִשְׁרֵי־לֵֽב [מצודת דוד]. מאחר שה' הוא הבוחן כליות ולב, הוא היחיד שיודע נאמנה כי מצפונו של המשורר נקי ושלבו אכן ישר. ידיעה אלוהית זו מנקה את המשורר מכל חשד של צביעות או אמירה מן השפה ולחוץ [אבן עזרא, אלשיך]. יתרה מכך, ה' שופט את האדם במשפט יחסי; גם אם יימצא במשורר עוון חיצוני כלשהו, ה' בוחן את ישרות לבו ומשווה אותה אל מול מעשיהם של הרשעים, אשר עושים תועבות ומכעיסים את ה' בכל יום [מלבי"ם].