דוד המלך ניצב בפני בית הדין של מעלה, ופונה אל ה' כשופט כל הארץ בבקשה לעשיית משפט צדק המבוסס על יושרה פנימית וזכויות. בקשתו משלבת בין ההשגחה הכללית על האנושות כולה לבין ההשגחה הפרטית על גורלו שלו.
תחילת הפסוק, יְהֹוָה יָדִין עַמִּים, מתארת את ה' כשופט אקטיבי הדן את כל באי עולם לפי מעשיהם [מאירי, אבן עזרא]. חלק מהפרשנים מסבירים כי דוד מבקש שדווקא בעת שה' יושב לשפוט את אומות העולם במשפט ראוי, אז תיבחן גם בקשתו האישית [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. גישה ייחודית מציעה שדוד מעדיף להישפט באותה עת עם שאר העמים, כדי שמעשיו יושוו למעשיהם וכך תבלוט צדקתו, ולא יושוו למעשיו של שאול המלך שהיה בעל זכויות רבות [אלשיך].
בנוגע לזהותם של אותם עַמִּים, יש המפרשים כי הכוונה היא דווקא לעם ישראל, ולרשעים שבהם אשר שנאו את דוד בחינם ורדפו אחריו, בשונה מרוב העם שאהב אותו אך נאלץ לרדוף אחריו בפקודת שאול [רד"ק]. המילה יָדִין מתפרשת כאן כבקשה לעונש וייסורים על אותם רשעים, תוך הסטת חומרת הדין מעל דוד [רש"י], או כבקשה שה' ייפרע מאויביו וייקח את נקמתו מהם [רד"ק].
בהמשך הפסוק דוד מבקש: שָׁפְטֵנִי יְהֹוָה כְּצִדְקִי. ישנה הבחנה משפטית מרתקת בין הפעלים בפסוק: בעוד המילה יָדִין מתייחסת לשלב של שמיעת הטענות בבית המשפט, המילה שָׁפְטֵנִי מכוונת לשלב הסופי של גמר הדין וביצוע פסק הדין. דוד מבקש שלאחר שמיעת טענותיהם של העמים נגדו, גמר הדין שלו יהיה לזכות [מלבי"ם].
הבקשה המרכזית במילים אלו היא שה' ישפוט אותו ויגמול לו על סמך מעשיו הטובים, תוך התעלמות מחטאיו [רש"י, מצודת דוד]. בקשה זו נובעת מכך שדוד נהג ביושר ולא גמל רעה לאויביו [אבן עזרא]. דעה נוספת גורסת שהמילה שָׁפְטֵנִי משמעותה בקשה מה' שייקח את משפטו מידי עושקיו ויציל אותו [אבן עזרא בשם ר' משה].
את הפסוק חותמות המילים וּכְתֻמִּי עָלָי, שבהן דוד מבקש שגמולו יבוא עליו בזכות יושרו ותמימותו [מאירי, ביאור שטיינזלץ], שכן אין בו עוון המצדיק את השנאה כלפיו [רד"ק]. קיימת הבחנה דקה בין צדק לתמימות: בעוד כְּצִדְקִי מתייחס למעשים החיצוניים בפועל, וּכְתֻמִּי מתייחס לטוהר הלב ולכוונות הפנימיות. דוד מדגיש כי גם אם נפל פגם במעשיו, הרי שליבו נותר שלם ונטול פניות, ועל תמימות פנימית זו הוא נשען בבקשתו [מלבי"ם].