תהלים, פרק ע״ג, פסוק ד׳

שלוות הרשעים בעולם מתבטאת גם ברגעי חייהם האחרונים, שבהם הם זוכים למוות שלו ונטול ייסורים. כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם, כלומר נשמתם נפרדת מגופם בנחת וללא קשרים וכבלים המקשים על יציאתה, ואין בגופם מחלות נסתרות הגורמות לחרדה. יתרה מזאת, וּבָרִיא אוּלָם, כוחם הטבעי נותר חזק ושלם עד יומם האחרון, ובריאותם איתנה כמו מבנה יציב של ארמון. כך מתעצמת התמיהה על מצבם, שכן אף על פי שהם מצויים בשיא כוחם, הם אינם חווים את מאבק המוות המצופה ומסתלקים מן העולם בשלווה גמורה.