תהלים, פרק ע״ג, פסוק ט״ז

מתוך חשש לבטא את ספקותיו בקול פן יחטיא את הרבים, המשורר פונה להרהור פנימי בלבו ואומר וָאֲחַשְּׁבָה. מטרתו היא לָדַעַת זֹאת, כלומר להבין את סדר העולם ולפצח את סוד הנהגתו של ה'. אולם, חקירה זו מובילה אותו למסקנה כי הדבר הוא עָמָל, בין אם משום שהמציאות נראית לו מעוותת וחסרת צדק, ובין אם משום שעצם הניסיון להבין הוא מאמץ מתיש וחסר תוחלת. תחושה זו קיימת רק בְּעֵינָי, כלומר במראה עיני הבשר האנושיות או בראייתו הפנימית, אף שבאמת ודאי ישנו טעם נכון לפעולותיו של ה'. קושי זה בא לידי ביטוי גם בכך שהמילה נכתבת היא בלשון נקבה כהתייחסות למחשבה עצמה, אך נקראת הוּא בלשון זכר כהתייחסות לעניין הנחקר.