מפלתם הפתאומית והמוחלטת של המצליחים בעולם הזה מעוררת תדהמה עמוקה. המילה אֵיךְ מבטאת את הפליאה של הרואים מן הצד, אשר משתאים לנוכח הנפילה ושואלים כיצד הפכו אותם אנשים לשממה (לְשַׁמָּה) בתוך רגע אחד (כְרָגַע) [רד"ק, מצודת דוד, מאירי, ביאור שטיינזלץ].
המילים סָפוּ תַמּוּ מתארות כליון מוחלט והגעה אל הסוף [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. ביאור עמוק יותר מציע [אבן עזרא], המפרש כי אבדון זה חל על נפשותיהם, כך שהם שבים לאין ולהבל, וזכרם נשכח לחלוטין מן העולם כחלום שאין בו ממש.
הגורם לאותו כליון מהיר מתואר במילים מִן בַּלָּהוֹת. מבחינה לשונית, מילה זו היא מעין היפוך אותיות של המילה "בהלות" [מצודת ציון]. רוב הפרשנים מסבירים כי אותם אנשים כלו מתוך אימה, פחד וצרות מבהילות שבאו עליהם בפתאומיות [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד, מאירי]. לעומת גישה זו, [רש"י] מפרש באופן ייחודי כי האבדון בא עליהם מידי שדים.
זווית התבוננות שונה לחלוטין על פליאת הרואים מציג [אלשיך]. לדבריו, מותם הפתאומי מתוך אותן בלהות אינו רק עונש, אלא טומן בחובו גם מעין יתרון עבורם: הם מתו במהירות כדי להיחסך מלראות ולחוות את הרעות והבלהות הגדולות יותר, שהיו עתידות לבוא עליהם עם המשך סיבובו של גלגל המזלות.