המשורר מתוודה במבט לאחור על חוסר הבנתו בנוגע להנהגת ה' בעולם. המילה בַעַר מפורשת על ידי הפרשנים כאדם שוטה, סכל וחסר דעת [מצודת ציון, רד"ק]. המשורר מעיד על עצמו וְלֹא אֵדָע – הוא לא הצליח להבין את סודותיו של ה' ואת מידת הדין שלו [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. באופן ספציפי, חוסר הידיעה מתייחס לחוסר היכולת להבין את "סוד הרשעים", כלומר מדוע דרכם של אנשים רעים צולחת [אבן עזרא, מצודת דוד], וכן לספקות שהיו לו האם כלל ישנו גמול על עבודת ה' [רד"ק].
בשל חוסר הבנה זה של הנהגת הבורא, המשורר מתאר את עצמו: בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ. כלומר, ביחסיו עם ה' הוא היה כבהמה חסרת תבונה והשגה המונהגת בעיוורון [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. התייחסות ייחודית לשימוש בלשון הרבים במילה בְּהֵמוֹת מציעה כי המשורר סבל מחוסר כפול: הוא גם היה חסר חכמה מצד טבעו, וגם לא למד חכמה בעצמו, ולכן נחשב כביכול לשתי בהמות [אלשיך].
עם זאת, מתוך המילה הָיִיתִי מדגישים חלק מהפרשנים כי מדובר במצב שליווה אותו בעבר וחלף. המשורר היה נטול הבנה כבהמה רק בתחילה, כאשר ניסה להתמודד עם השאלות בכוחות עצמו. אולם בהמשך ה' עזר לו, גילה לו את סוד הנהגת העולם, ומתוך כך הוא שב לדבוק בה' תמיד [אבן עזרא, מאירי, אלשיך].