הרשעים המצליחים משתמשים בכוח הדיבור שלהם כנשק, ודבריהם יָמִיקוּ, כלומר ממיסים ומרקיבים בני אדם תמימים, או לחלופין נאמרים בצביעות מתקתקה כדי להיראות כצדיקים. בחוצפתם הם אינם מתביישים במעשיהם אלא וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק בגאווה ובפומבי על החמס שהם מעוללים לאביונים. גאוותם מגיעה לשיאה כאשר מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ, והם מטיחים דברי כפירה וזלזול כלפי שמיא כאילו הם עצמם שולטים בעולם ואין ה' מעליהם. מנגד, גישה הפוכה מפרשת את הפסוק כגזרת דין אלוהית שבה מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ וגוזרים על הרשעים שיימקו, וכן וִידַבְּרוּ מלשון מגפה שימותו בה בגלל העושק שעשו, אך הרשעים מצדם מתעלמים מהגזרה וממשיכים בשלהם.
תהלים, פרק ע״ג, פסוק ח׳
יָמִ֤יקוּ ׀ וִידַבְּר֣וּ בְרָ֣ע עֹ֑שֶׁק מִמָּר֥וֹם יְדַבֵּֽרוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.