האם יצא לכם פעם לחשוב למה בתפילת מוסף של ראש השנה אנחנו גם תוקעים בשופר וגם שרים? בדרך כלל, קול השופר מסמל סכנה או פחד, וכשאנחנו דואגים אנחנו לא נוהגים לשיר. אבל בראש השנה השמחה שלנו בה' נותנת לנו כוח ומגרשת את כל הפחד. לכן, אנחנו עושים שני דברים יחד: מצד אחד אנחנו מקיימים את המילה הַרְנִינוּ, שמשמעותה לשיר ולשמוח בקול גדול, ומצד שני אנחנו מקיימים את המילה הָרִיעוּ, שמשמעותה לתקוע בשופר. את השמחה הזו אנו מכוונים אל ה' שהוא עוּזֵּנוּ, כלומר המבצר, הכוח והמשענת שלנו. סיבה נוספת לשמחה המיוחדת הזו היא שבראש השנה הפסיקה העבודה הקשה של בני ישראל במצרים, וכך למעשה התחילה החירות שלהם. מכיוון שכל תקופת השעבוד הקשה התחילה כאשר יעקב ירד למצרים עם בניו, אנו פונים אל ה' בשם לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, כדי להודות לו על כך שהראה את גבורתו ושחרר אותנו מאותם אדונים קשים.
תהלים, פרק פ״א, פסוק ב׳
הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.