יצא לכם פעם להיות בחגיגה גדולה שבה כולם שרים ומנגנים יחד מכל הלב? בדיוק בצורה כזו אנחנו נקראים להלל את ה'. בתחילת הדרך אנחנו מתבקשים שְׂאוּ זִמְרָה, כלומר להרים את הקול שלנו ולשיר חזק. השירה בפה היא חלק חשוב מאוד בעבודת ה'.
אבל השירה לא נשארת לבד. מיד אחר כך נאמר וּתְנוּ תֹף, שזו בקשה להכות בתוף ולהשמיע את הקול החזק שלו. יחד איתו מנגנים גם בכלים נוספים כמו כִּנּוֹר נָעִים, שנקרא כך כי הצליל שלו מתוק וערב לאוזן, וגם בנָבֶל. אגב, האם ידעתם למה לכלי הזה קוראים כך? החכמים מסבירים שהצליל שלו כל כך משובח ויפה, עד שהוא כאילו מבייש את שאר כלי הנגינה.
הבחירה באילו כלים לנגן ובאיזו עוצמה קשורה גם למצב של עם ישראל. כשהעם מתנהג בצורה טובה וצדיקה, הם יכולים לשיר בקול אדיר יחד עם התוף הרועש. אבל כשהם במצב רוחני קצת פחות טוב, מתאים יותר לנגן בכלים שקטים ועדינים יותר, כמו הכינור והנבל. כך או כך, המטרה הכי חשובה היא תמיד לשמוח ולשיר לכבוד ה'.